רב"ט רון רוני יונגמן ז"ל

קורות חיים

רוני, בן מירה ודן, נולד ביום י"ד בניסן תשי"ג (30.3.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "זכרון יוסף" באחוזה, וסיים את לימודיו העל-יסודיים במגמה הומניסטית-כללית בבית-הספר התיכון-עירוני ה' בחיפה. נער תמיר ושחרחר היה רוני, בעל עיניים כחולות גדולות ובלורית שחורה שהתנוססה מעל מצחו הגבוה.

הוא לא הצטיין בלימודים, אולם בזכות יחסו הרציני לחובותיו ובזכות יושרו האישי סיים בהצלחה את לימודיו העל-יסודיים. אחד ממוריו בבית הספר התיכון מעיד עליו, שהרשים אותו כנער חביב, רציני ומעמיק. רוני היה דמות מרכזית בכל אירוע ובכל מפגש חברתי. כבר בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי היה פעיל בתנועת הצופים "צופית" שבעירו. לימים עשה חיל כמדריך וכמרכז בתנועה. רוני הקדיש לתנועת הנוער את מלוא מרצו ואמונתו. פעילותו במסגרת זו הייתה טבעית, כחלק מאישיותו ודמותו. יחסו החברי לזולת ונכונותו להתמסר למען השגת מטרה רחבה שתשרת את הכלל- כל אלה מצאו את ביטויים בכיתה ובעיקר בתנועה. לכן טבעי היה הדבר, שרוני יבחר לשרת במסגרת הנח"ל ויתן ידו להקמת היאחזות חדשה.

רוני גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל. תקופת הטירונות הייתה תקופת מבחן לכושרו הגופני- מאחר שנפצע קודם לכן בתאונת עבודה- וליכולתו לפעול בצוות. הוא עמד יפה בכל האתגרים שהוצבו בפניו, ולאחר הטירונות נשלח להדריך את חניכי שבט הצופים "עמית" בחיפה. שישה חודשים עשה במסירות ובמלוא המרץ את עבודתו כמדריך והקפיד לשמור על קשריו עם הגרעין, שעשה אז בקיבוץ "נחל עוז". רוני השתלם בקורס תותחנים וסיים אותו בציון גבוה (92). כשעלה גרעין "יפה נוף" לרמת הגולן, כדי להקים את היאחזות כפר חרוב, היה רוני בין הפעילים והקפיד על ענייני סדר, משמעת ומוסר עבודה. תקופת ההמתנה בקיבוץ אפיק אפשרה לרוני בחינה מדוקדקת של תכנית ההיאחזות. הוא הדריך בגרעיני ההשלמה, טיפל בהם וסייע להם, וגם נלחם להבאת "זוגות צעירים וטובים מקיבוצים". בגישה מעשית דרש לתת תשובות החלטיות לבקשות הקליטה של הצעירים: "מאחר שאפשרויות הקליטה מצומצמות, יש לשמור מקום למי שמאוד רוצה בקיבוץ", פסק רוני.

הוא היה נמרץ והחלטי, וכשעלה גרעין "חרוב" על הקרקע, היה רוני נושא דגל היוזמה, סמל לעקביות וליציבות. מעולם לא הסתפק בראיית ההווה; אל העתיד נשא עיניו, ואמר: "עכשיו- אדמה, מחר- אנשים". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס רוני לגדוד תותחנים, שהצטרף למערכת הבלימה ברמת הגולן. חבריו מספרים שרוני התבלט באופטימיות הרגילה שלו, והביע ביטחון מלא לגבי תוצאותיה של המערכת הקשה. הוא פעל ככוון והצטיין בבקיאות ובמיומנות בכל הקשור בכלי הנשק שלו. בעוד כל האנשים אצים לתפוס עמדת מחסה בצל הסוללה המותקפת על-ידי מטוסי האויב, מיהר רוני אל הפצועים, סייע לפנותם ושב אל הלוחמים. צל של חיוך ריחף על שפתיו, ובחיוכו ביקש לשמור על מוראל חבריו הלוחמים. את מראות הזוועה שמר לעצמו. הוא ידע שהצגת חולשה-נפשית לא תועיל, ועשה כמיטב יכולתו לעודד את רעיו בשעות הקשות של הקרב.

ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), הוא ליל שמחת תורה, נהרג רוני באש האויב במהלך הקרב ממזרח לחאן ארנבה, ברמת הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "רון ז"ל שירת בנח"ל המוצנח. הוא היה חייל מסור וחבר למופת. רון היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו לנשק".

הוריו של רוני וידידיו בכפר חרוב קראו את גן-ההנצחה בלב המשק הצעיר על שמו של רוני, העמידו שם אנדרטה לשמו והקיפו אותה בחורשת עצים צעירים; כן הוציאו לאור חוברת זיכרון לזכרו; חבריו של רוני בכפר חרוב, מספרים על דרכו ועל אישיותו בעלון של כפר חרוב; דברי מחנכים ותלמידים על רוני כתלמיד בית-הספר התיכון, ראו אור בעלון בית הספר התיכון-עירוני ה' שבחיפה.