'השיתוף החשאי' עם הבריטים הושפע ישירות ממהלכי מלחמת העולם השנייה. משהוסר בשלהי 1942 האיום הגרמני על גבולות הארץ, ירדה מסדר היום גם "תוכנית ארץ ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S) , ונחלשו המניעים לקיום ה'שיתוף החשאי', אך הידיעות שהגיעו באותה עת על השמדת יהדות אירופה הגבירו את מניעיה של הנהגת הישוב לנצל את ערוצי התקשורת עם השירותים החשאיים הבריטים ולהחיש באמצעותם עזרה ליהודים הנרדפים באירופה. נוכח הסירוב הבריטי להפעיל יחידות עצמאיות של היישוב בארץ, כדוגמת המחלקות 'הבלקנית' ו'הגרמנית', הוצע להפעיל שליחים בודדים, שיחדרו בצניחה לארצות היעד. שליחים אלה באו לענות על צורך כפול: מצד בעלות הברית - צורך צבאי אסטרטגי ביצירת קשר עם אירגוני מחתרת וחילוץ שבויים, ומצד היישוב בארץ התגלה צורך אנושי ולאומי באירגון התגוננות יהודים ובהצלתם.