פרץ גולדשטיין ז"ל

קורות חיים

בן רחל ויוסף דב. נולד בכ' בתמוז תרפ"ג (4.7.1923) בעיירה מאריש-לודש שבטרנסילבניה. בבית הוריו קיבל חינוך דתי-לאומי משולב בהשכלה אירופית.

היה נער שקט ותלמיד חרוץ ובגיל צעיר הצטרף לתנועת נוער. למד בה עברית ועד מהרה התבלט בין פעיליה, בעיקר בתחום הרעיוני והתרבותי. עם זאת התקין עצמו לצאת להכשרה לקראת העלייה לארץ ישראל. ואולם בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה והדרכים לארץ ישראל נחסמו. בשנת 1940 עלה בידו להגיע עם חבריו לארץ והם נשלחו לחברת נוער בקיבוץ אפיקים. פרץ היה היחיד בין חבריו שידע מעט עברית וכך ניתן לו לסייע בקליטתם.

בדצמבר 1942 הצטרף לשורות הפלמ"ח וכעבור זמן התנדב להיות בקבוצת חברים שהתכוננה לשליחות מיוחדת מאחורי קווי האויב הנאצי. מטרתה העיקרית של השליחות היתה לבוא בקשרים עם יהודי סלובאקיה ולסיע להם בכל הנדרש.

באפריל 1944, אחרי תקופת הכשרה מאומצת, טס מקהיר לאיטליה וב- 13 באותו חודש צנח, עם יואל פלגי, ביוגוסלביה ופעל בקרב הפארטיזאנים. באותו זמן חיפש מגע עם יהודים תוך סיכון חייו והושיט עזרה לנזקקים שפגש בהם.

ביוני 1944 עבר להונגריה. לאחר מאסרו של פלגי נמלט פרץ והסתתר במחנה של יהודים שהיו עתידים להישלח לספרד כתוצאה ממאמצי ועדת ההצלה. הוא גילה כי במחנה זה נמצאים גם הוריו שעמדו לצאת מהונגריה בדרכם לארץ ישראל. לאחר לבטים וחששות רבים התוודע אליהם ואחר כך נפרד מהם בלב כבד.

לפי התכנית היה עליו לצאת מהונגריה יחד עם יהודי המחנה, אך מתוך חרדה לגורל חבריו הצנחנים הנתונים במאסר בחר להישאר כדי לנסות ולשחררם בדרך כלשהי, גם בארגון התקפה על בית הסוהר. ואולם כל התוכניות עלו בתוהו.

בחודש יולי נאסר פרץ ונחקר על ידי השלטונות ההונגריים והגרמניים. עם התקרבות הצבא האדום הוגלה לגרמניה וב- 8 בדצמבר נראה לאחרונה באוריינבורג ומאז נעלמו עקבותיו.

הוא נספה, כנראה, במחנה ריכוז בט"ז באדר תש"ה (1.3.1945).

הניח הורים.

במכתבי תנחומים שנשלח להורים כתב ד"ר דב יוסף מהנהלת הסוכנות היהודית: "דמותו של פרץ מסמלת את גבורת ישראל ואת מאווייו לחיי בן חורין. בנשמתו הנצחית של העם תהיה כלולה אגדת מעלליו של פרץ, גדולת חייו ונצחון מותו".

הוא הונצח בספרים "מגן בסתר", ו"ספר תולדות ההגנה" ומצבה לזכרו הוקמה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל.