על המשך דרכנו
עתידנו והמשך דרכנו - היא השאלה המעסיקה כעת את רוב חברינו, בישיבות, בחדרים ובכל מקום פגישה.
עברו שנה וחצי מאז בואנו לאפיקים. עבדנו, למדנו, וניסינו לבנות חברה. יש דברים שהצלחנו בהם ויש דברים שלא עלו בידינו. בחרנו ועדות ומהר החלפנו אותן. אמרנו להפעיל את חברינו בכל עבודה שהיא. רצינו שכל אחד יעבוד למען החברה. רק על ידי שיתוף פעולה בין החברים תהיה חברתנו מוצקת ובנויה כך, כמו שדורשים זאת החברים וכמו שדרוש לעתידנו.
והשאלה, אשר אנו מדברים עליה יום-יום היא, מה תהי הנתיבה אשר בה נלך מקץ השנתיים? הרבה חברים פותרים את השאלה בקיצור נמרץ "אנחנו עוברים למעגן" ועל זה אין מה להתווכח. ונדמה לי, כי אם כך נגמור את דיוננו, בלי לחשוב הרבה, לא נצליח. כל חבר האומר דבר בענין זה, ידע כי זאת היא הכרעה לכל ימי חייו. יסביר כל חבר לעצמו את הסיבות, מפני מה הוא חושב שהוא בעצמו וכל החברה צריכים להצטרף למעגן, ואז, כאשר ידונו באסיפת החברה, תהיה לכולנו מחשבה ברורה ודרך בטוחה, ולא נאמר את דברינו בחטיפה.
ועוד כמה מלים רוצה אני להגיד לחברים. אנו מתקרבים לסיום הכשרתנו. עד כה לא עשה כל חבר מה שהיה יכול לעשות ולא נתן את הכל, מה שיכול היה לתת לחברה. יגביר כל אחד את כוחו ונקבל ממנו את פרי יכולתו ומאמציו, אשר עד עתה לא קיבלנו ממנו. נלמד ונעבוד ככה, שזה יחזק את החברה.
כל רצוננו הוא לצאת מכאן חזקים ומתגברים על כל קושי בדרכנו.
פרץ
עלון חברת נוער ד'
אפיקים, חנוכה תש"ג