נזכר אני במסיבות שהגיעתנו הידיעה על נפילתו של ג'ימי. היינו בדרך הואדי לחקוק, בתוך הטנדר המשוריין, כאשר ספר מישהו את הדבר. התכוצנו במקומותינו. הידיעה היתה שלא ... המלחמה כבר הגיעה כמעט לקיצה. נצחנו בכל החזיתות, האויב הובס וצבאותיו נפוצו לכל רוח. מדינת ישראל קמה והיתה לעובדה, שערי הארץ נפתחו לרוחה, בחקוק התכוננו לחג ה-3...
אכן, היתה זו מכה קשה עבורנו. ג'ימי היה נמרץ שבחבורה והוא התכונן כבר לפשוט את מדי הקרב ולהמירם בבגדי עבודה. יום לפני הפעולה שבה נהרג, אומר הוא לחברו: "נו, נגמור את הכבוש, ונקפוץ הביתה, לחקוק, לחג השלוש".
המומים חגונו את חג השלוש. ואז אמרנו: נהיה ראויים להמשיך את דרכו ולהגשים בכך גם את מאוייו שלו - אשר חלם ולא הגיע...
והנה עשר שנים. וזכינו והוקמה מצבה לג'ימי, מצבה מפוארת והריהו הספר "חברים מספרים על ג'ימי" שנחשב לאחד הטובים, שנכתבו על המלחמה ועל דמותו של הנוער.
ואכן, הפך ג'ימי לדמות סמלית של הנוער. אותו נוער, בעל הכרת ערך עצמי, בעל חוש חברתי מפותח, ער לתביעות השעה והעם, מצוייד בחוש הומור לפרקים עד כדי הפרדה; אותם הנערים שלחמו ביום ובלילה, ללא לאות מעטים מול רבים, בכל נשק הבא ביד, נלחמו - ונצחו.
ג'ימי צמח עם הפלמ"ח. עם פרוץ הקרבות היה כבר מפקד מחלקה ותוך כדי סערת הקרבות הפך למפקד גדוד. בהפוגה הראשונה נצלו את נסיונו הקרבי והוא היה למדריך קורס למפקדי מחלקות. לאחר מכן, חזר לקרבות - עד לנפילתו בקרב שאותו תכנן ועליו פקד.
ג'ימי היה אמון על מסורת הפלמ"ח: פשטות הליכות, רעות לוחמת, טפוח ההכרה, וחיי התישבות.
עשר שנים חלפו. לא נהגנו עד כה בטכסים חיצוניים ובעצרות רועשות. אך שמו וזכרו של ג'ימי הקשורים לביתנו, חקוק, צמודים עמנו ומלוים אותנו בשעות שונות של חיינו בתאריכים, בזכרונות ובחיינו כיום.
הזכרונות היפים של היותנו בפלמ"ח, מלחמת השחרור, הצמדותנו לחקוק, צמיחת ביתנו, כל אלה מלווים מדי פעם כבמטה קסם, לזכרו של ג'ימי.
ג'ימי - הדמות והחבר.
שלמה ל.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח