בימים אלה ראיתי ידיעה קצרה: "בני בוגוסלבסקי, אחד מ-35 לוחמי ההגנה, שנפלו בהתקפה הערבית ליד כפר עציון, גר בזמנו במונטריאול והשתייך לתנועת 'השומר הצעיר'." זמן רב התאמצתי להיזכר מי זה יכול היה להיות?
פתאום הזדעזעה אשתי וצעקה: "הרי זה 'שמעט'!" אני מקוה, שבשמו הנוסף לא אחלל את זכרו של קדוש שיכנס לרשימת הגיבורים היפים של ארץ ישראל, של ימינו.
'שמעט' היה אהוב על ילדים קטנים, הוא היה החבר שלהם, הגיבור שלהם, האגדה של השומר הצעיר בפידמנטה. והם, הילדים כינו אותו בשם 'שמעט' דהיינו שמנת.
כאלף צעירים ממונטריאול, אוטבה ומקומות קרובים אחרים עברו דרך הקן בפידמנטה, כפי שאני זוכר, אבל צעיר אחר נחרט בזכרוני - 'שמעט'.
בתחרות ריצה - הראשון הוא 'שמעט'. בתחרות קפיצה - 'שמעט' עומד בצד, לא מתאים לו כשהחבל כל כך נמוך, זאת משימה לקטנים, אבל כשהרימו את החבל לגובה אדם ומיד אחרי זה, עוד יותר גבוה, נשארו רק כמה מתחרים וגם אלה מהססים.
אז בא 'שמעט' קופץ כמו ציפור והצעירים מסביב נהנים - מי אם לא 'שמעט' שידלג מעל כולם.
והנה ליד הנהר: שחיין השחיינים, המציל הוא כמובן 'שמעט'. הילדים מרגישים בטוח. כשהוא כאן לא יקרה דבר, או חס וחלילה, אסון כלשהו.
הנה עשו הצעירים דוברה מעצים כבדים וישנים אשר צפו בנהר.הדוברה שוקלת כ-2 טון. החבר'ה מרימים וזורקים אותה למים. באמצע הנפילה של הדוברה, בקפיצה פרועה 'שמעט' עומד כבר כששתי רגליו ניצבות בדיוק באמצע הדוברה ומתחתיו מזרקה, שנוצרה במים, והוא מחייך כאילו לא קרה דבר. הוא כבר במרכז הזרם ואז מתחילים קטנים וגדולים לשחות אל הדוברה. ברגעים אלה מזכיר לי 'שמעט' את הגיבור הצעיר בספרו של ויקטור הוגו "ז'אן ואלז'אן" שאסף כדורין ליד הבריקדות או את גיבורו הצעיר של שלום אש ב"שירת העמק", שהיה הראשון שהרגיש טעם של מולדת, בצריפי הקבוצה הדלים, שהוקמו בסביבה שוממה מוקפת ביצות.
'שמעט' הוא בני בוגוסלבסקי, יליד אוטבה, היה יתום, לן באולם של "השומר הצעיר" שבמונטריאול. תקופה ארוכה עבד בחנות של האחים רייך, אבל את רוב זמנו הקדיש לתנועתו.
עם פרוץ המלחמה התנדב לצבא. פתאום נודע לנו ש'שמעט' נמצא בארץ ישראל. "איך יתכן הדבר? מאיפה השיג כסף לכרטיס נסיעה?" שאלתי את חביריו. בשביל מה זקוק 'שנעט' לכרטיסים, הם ענו לי.
"אתם רואים את החלון, שהוא די גבוה? אבל אם לפתע 'שמעט' יתפרץ דרכו אני לא אתפלא"
הוא הפך לאגדה אצל חבריו. כשהילדים שלי הגיעו לארץ-ישראל, הוא היה הראשון שפגש אותם. מי אם לא הוא? של'שמעט' זה יוודע והוא לא יהיה בנמל?
הוא זה שיעלה ראשון, לפני כולם לאניה?
הוא התחתן בארץ ישראל, ונולד לו ילד. הוא דיבר עברית שוטפת והיה אהוב בארץ בדיוק כמו שהיה במונטריאול. כנראה שלוחמי ההגנה נפלו למלכודת מסוכנת בהרי חברון, וגיבורים כמו בני בוגוסלבסקי מצאו שם את מותם. זכרו יישאר הרבה זמן בזכרונם של חבריו וידידיו שאהבו אותו מאוד.
שינעמו לו רגבי עפרו !!!
ש. קאפלן
הודפס ב-27.1.48 בעתון היהודי "קענעדער אדלער" המופיע במונטריאול, קנדה.
חומר נוסף, לזכרו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.