הכרנו את בני עוד לפני בואו למונטריאל, מפגישות במושבות-קיץ ומכל מיני סיפורים על אודותיו. ידענו שהוא ספורטאי מצוין, שחיין מעולה ובחור העשוי ללא-חת.
לאחר התפרקות הקן של השומר-הצעיר באוטבה, החליט בני לעבור למונטריאל, באשר - כפי שסיפר לנו אחר-כך - לא יכול היה לחיות בלעדי התנועה. את מחצית הדרך מאוטבה למונטריאל (כ-180 ק"מ) עשה ברגל.
בית לא היה לו. ומכיוון שגם עבודה היתה בצמצום באותם הימים, התגורר בני במעון הקן שלנו. גם חינוך חסר לו, כי הרי לא זכה לבקר בבית-ספר מסודר בעיר מגוריו. דבר זה היה מורגש בראשית היותו במונטריאל. בכל זאת הספיק, בכוחה של סקרנות טבעית בלבד, לרכוש לו מושג בריא על כל המתהווה סביבו. בהמשך הזמן עשה גם נסיונות לבט את רגשותיו בכתב. איני בטוח כמה מחברינו ראו את שיריו שחיבר אז, אולם אלי היה מביאם לביקורת. ואם כי היה מגיש לי את יצירותיו בהסתר ובביישנות. הרי בתוך יצירותיו גופא היה בטויו חפשי לרוח המרד שהתפעמה בקרבו. עודדתי אותו להמשיך. אלא שזמן קצר אחר-כך עזב את העיר ויצא לנדודיו.
בני ידע להיות רע נאמן וידיד מסור לאנשים שהתקרב אליהם, אם כי מעטים הכירוהו באמת, וידידו הקרוב ביותר יוסף גרטל - שהבין לרוחו, נפל במערכות החזית הצרפתית ביוני 1944.
הרוצה להבין את סוד יחסו של בני לתנועת השומר-הצעיר, חייב לדעת משהו על חייו, וכמו-כן על התפקיד המיוחד שמילאה תנועתנו באמריקה, בשנות השלושים ברחוב היהודי.
עבור בני היתה התנועה התגלמותו של מרד-הנעורים במשטר הקיים ובשממון התרבותי של ימינו. בתנועה הוא מצא גם את החום המשפחתי אשר נמנע ממנו, וכן את האמת - שלא ידע לפני זה - על גאולת עמו ויצירת חברה חדשה. וכל זה הבין יותר מחברים אחרים ששאבו את ידיעותיהם מספרים...
עבורנו היה בני מעין אגדה, מעין חלום. ימים רבים לאחר יציאתו ממונטריאל, בדרכו ארצה, היינו יושבים ומספרים בגעגועים על מעשיו ועל עלילותיו.
קיוויתי לראותו בארץ; נדמה ששנינו היינו נהנים מפגישת רעים זו. אך לא ניתן הדבר. הוא נפל סמוך לפני בואי ארצה, ולא זכיתי לפגשו.
מפעלו טרם הושלם, ולאגדת חייו נוסף הפרק של מות גיבורים בהרי חברון.
נחום רבלסקי
קיבוץ אמריקאי ה'