הכרתיו עוד בהיותו נער קטן. היה בעל מרץ רב. ובבטחון מלא התקדם בצעדי ענק לקראת עתידו. הצליח להחדיר את רוח הציונות בלב חבריו. וכאשר הגיע תורנו לעלות ארצה, לא היה גבול לשמחתו. היה משמח את הנערים והנערות במשך כל זמן הנסיעה. חבריו התביישו לבכות בנוכחותו על פרידתם ממשפחותיהם
היה ראש ומנהיג לנו וכל צרה היינו מביאים אליו. והוא, בקור רוחו, היה משתדל להרגיע את כל הפונה אליו.
גם כאן בארץ, ראינו את פעילותו בתוך חברתנו הקטנטונת. היה נתון לדאגות ההכשרה - האם נצליח להתלכד ולבנות את משקנו הצעיר?
אני זוכר את האסיפה הראשונה שלנו, אשר בה רצינו לקבוע מי יהיו אלה, אשר ימשיכו בחיי ההכשרה. הוא הסביר אז מה תפקיד החברים בהכשרה ותמיד נקט את קו הצדק - למען הצדק היה מוכן לעשות הכל. בסיומה של אותה אסיפה אמר: "אין דבר חבריה אל לנו להתיאש! גם אם עזבו אותנו חמישים אחוז מחברינו - עלינו להמשיך בדרך זו ולחפש לנו גופים שנוכל להתאחד אתם, הנשארים, הם אשר יהוו את גרעין ההכשרה וירכזו את כל הרוצה להצטרף אליהם"
גם בתוך הפלמ"ח חיבבוהו והוקירוהו. כי גם שם גילה את פעילותו ובמהרה עלה לדרגת מפקד. הצטיין בקרבות והתנדב לכל פעולה מסוכנת. וכשהיינו נפגשים בליווי שיירות, או בכל פעולה אחרת - היתה הפגישה חברית וחביבה.
תמיד נזכור אותו כי היה סמל הקבוצה.
אריה