אלבום תמונות
היה זה בחוף הים, בחול הרך, הצהוב. הוא ישב חלוץ נעלים ובידיו הקטנות חפר גומה. גופו שזוף ורזה, בהיר עינים ומתולתל שער. חפר והעמיק הגומה. חש רטיבות בידיו, לחלוחית קרה, אך המשיך.
גומתו נמלאה מים עכורים ומעטים. ישב והתבונן בהם בסקרנות ובסבלנות של ילד. נאספו המים ורבו, הזדככו, נצטללו. ישב והתבונן בהם. ראה בבואת פניו, חייך מלא אושר.
"הם" באו בכל עצמתם, בכבדם, בגסותם. "הם" באו גלים גלים למשב הרוח. על גחונם זחלו, עד שחדרו לגומת הנער. נסוגו ובכנפם אף טיפותיו המעטות, הזכות, הטהורות, הבהירות. נגרפו טיפותיו לים הגדול, הסוער, המלא קצף לבן ורוע.
התשמורנה טיפותיו הבודדות את זכותן ובהירותן במערבל הים? הימשיך הנער הקט במשחק גומה ומים זכים?
התמשיכו אתם בחיפוש הטוהר, לנוכח הים הגדול, האכזר?
תנה להם, אלי, כוח, עומק מחשבה ורצון טהור.
מתוך "נפש ותהום"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח