סרן איתמר גולני ז"ל

אלבום תמונות

28.12.1947
החיים זורמים במסלולם - מסלול מפותל ועקלקל, העשוי שני הפכים - שני צדדים שונים ומשונים: אחד של זעם ושנאה לכל והשני כה רך ולבבי, ושתי התהומות - הלואי ותתגשרנה פעם, הלואי ויתור האדם את חידתו.
הרבי לכתוב, כי כל פרישת שלום ממך ומהבית יקרה. למרות מרחק הקילומטרים איני רחוק כל כך; אך בהלכי המחשבות, בסדר היום ובאורח החיים רחוק אני ת"ק פרסה. לרגעים יושב אני תקוע לא בעולם המציאות. וכשאני מנסה לחשוב במה עוסקים ברגעים אלה החברים בבית - רק א אני נוכח בהבדלי אורח החיים.
קשה להשיג את הטוב כשהוא קרוב אליך. האדם רודף אחרי האושר המדומה, ולרוב נדמה לו שהאושר נמצא הרחק. אך בצאתך את הבית, רק אז תרגיש מהו לך הבית. ואולי לשם כך כדאית היא היציאה לזמן מה...
חבל, חבל מאוד שאין ביכולתי לבוא לבקר אותך; הכל חולף ואתה כקיסם הצף על פני המים, ואין ביכולתך לשנות את מהלך הים: צוף ןשתוק, ואף אם תפרפר - עד החוף לא תגיע!
אצלי, כרגיל, אפור.

3.1.1948
שמחתי למכתבך, טיפת שכחה ןמחשבה עצמית בים הדאגות הגדולות... חיים, חיים, חיים. והכל זורם, חולף. אנשים נהרגים, אנשים נפצעים - ואתה עדיין מוסיף לסחוב בעול. לפעמים נדמה שהנך עומד לפני תהום פעורה, וקשה לך לעצור בנפשך לבל תקפוץ פנימה.
אך באמת מוטב שאפסיק, כי פשוט קשה, קשה עד מאוד.

מחנה הצנחנים, 18.10.1948
הגעתי והחילותי באימוני המקצוע. סירבתי לקבל כל תפקיד עד התמצאות מספקת בבעיות היחידה. החומר האנושי במקום מגוון ונותן ענין. כוונתי במיוחד לבאי חוץ לארץ או לבעלי העבר הצאי העשיר. שערי בנפשך, "יהודון" קצר קומה, צר, הילוכו כפוף (ודאי בשל גילו - מ"ג), עבר רבות, לזכותו שש צניחות פעולה. ביליתי בחברתו ערב מענין: השקפת חיים מתוך נסיון ובדיקה עצמית; לא מפולפל, לא מתחמק, לעתים די לו בתנועת יד, או בניע עפעף. ממעט בדיבור, מציג ומביים הכל: ספור ומוסר השכל בצידו - תענוג.
המדריכים - נוער ארץ ישראלי - טובים ונעימים. קלילות כמשב רוח סתיו, כפלג זך מלא, ופשוט טוב להיות בחברתם.
החניכים - עדין לא עמדתי על טיבם, ישנה גם פסולת. יחידה חייבת להיות בנויה על אישים, כל אחד ועולמו. אין מקום להיגררות. לא גופנית ולא רוחנית; מסלקים הרבה. אך היחידות שומרות את הטובים לעצמם.
היי ברוכה ונשיית וטובה.
מתוך גווילי אש

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח