אלבום תמונות
שרגא,
באנו היום להיפרד ממך פרידה כפויה, שאין בה פגישה מחדש,
פרידה לא מרצון, לא מהלב, לא מהנפש.
באנו אליך כדי לשאת אתנו מכאן והלאה את הזיכרון,
את הזיכרונות בלבד. אבל זיכרונות שיהיו תמיד.
באנו כשעוד הכל טרי, פצוע וכואב, כשלאט לאט
מתחילים לתפוס ששוב לא ניפגש יותר על המדרכה בביקורך,
ונחליף מילות ידידות.
נזכור אותך אולי דווקא בדברים שהיית שונה מאתנו.
במבטאך המתנגן, בחוסר הרישול הצברי, בחמימות האנושית
הפשוטה והטובה. נזכור איך התלבטת רבות במציאת דרכך
וכשגמלה בך ההחלטה לנסות את חיי העיר לא נשברת
מן הקשיים, נאבקת ויכולת.
שרגא, או פבלו בספרדית. תמיד אנחנו אמרנו שאתה
"צייר כפול" שרגא וויל או פבלו פיקסו.....
אבל היום לא עוד.
ידענו את כאב המוות. לא חדש הוא לנו. אבל כאב מותך,
כשרק התחלת לפרוש כנפיך שחזקו ויכולת לסוכך בהן
על אשה אהובה ובן פעוט – הוא אולי הנורא שבכאבים.
מחיר כל כך יקר לחיים שלנו, מוות כל כך מכאיב ונוקב
שאף פעם לא נוכל להשלים עמו.
תמיד אנחנו יודעים מראש שיהיו קורבנות וייגבה המחיר לחיים –
אבל ברגע שזה אתה, אחד משלנו, אהוב ומוכר שגדלנו אתו – זה
פוגע פתאום ומראה כאילו לא היינו מוכנים בכלל.
וישנו מן רצון לזעוק ולשאול - מדוע ???????
מי הביא את החיים הנושאים בחובם כל כך הרבה תקוות וחלומות
- ומוות בצידם?
ומי יכול לשים לכך קץ?
מי יפקח את עיני העולם הטורח כל כך בחייו ותוך כדי טירחתו
מכחיד את אותם חיים עצמם?
אבל אין את מי לשאול. אין ממי לבקש תשובה.
רבים הלוקחים אתנו חלק בחיינו - עם המוות נותר כל איש לבדו.
את יונה ושרגא הפעוט הממשיך אתך, אתה ישראל ואתם האחים –
חזקו ואמצו כי דרך אחרת אין.
ובנו הקטן אשר נושא את שם אביו לזיכרון-נצח ומתחיל חיים
חדשים, כך נסו גם אתם להמשיך, לאהוב את החיים על אף הכל.
למצות את מה שלא ניתן לשרגא למצות.
ואתה שרגא, אשר הוכחת לצברים הסגורים שאפשר גם להיות בן-אדם
אחר ובכל זאת טוב, אותך נזכור תמיד ונשוב אליך בזיכרונותינו לאחור
בכל עת.
כי את הזכרונות לא יוכל איש לקחת מאתנו.
בן קבוצה