סמל יובל כהן ז"ל

אלבום תמונות

יובל הייתה בשביל כל אחד מאיתנו משהו אחר.
היא הייתה אהובה על ידי כל כך הרבה אנשים בדרכים שונות.
היא הייתה בת, אחות, נכדה.
היא הייתה חברה, בת זוג, חיילת.

אבל אני רוצה לספר לכם על יובל ה-בת דודה, בה' הידיעה (ככה היא תמיד הייתה שמורה אצלי באנשי הקשר...).
יובל ה-בת דודה הייתה ילדה רגישה ואדיבה, וגם הייתה ילדה שיודעת לעמוד על שלה.
היא הייתה דבק שמחבר בין אנשים בטבעיות, ללא מאמץ.
היא הייתה דואגת לכולם, שיהיה להם נעים, נוח וטוב. כל מי שהכיר אותה מכיר את החיוך הרחב שלה, והצחוק המתגלגל.
היו לנו ימים שלמים בהם הכנו ביחד שיקויים מכל הבא ליד, שיחקנו במשך שעות, שחינו בבריכה, התקלחנו בגיגיות מים, רבנו על שטויות, השלמנו והמשכנו לשחק.
היא הייתה מכירה לי פינות נסתרות בקיבוץ, ואני הייתי לוקחת אותה להסתובב בתל אביב.
תמיד היו לנו שיחות נפש עמוקות אל תוך הלילה- בין אם בגיל 10, כשאני הייתי על מזרון בחדר שלה בבית של יותם ורותי, וגם מאוחר יותר בגיל 20 כשהיא חלקה איתי את המיטה שלה בצעירונים בכל פעם שהגעתי לבקר.
היינו משתפות סיפורים, חוויות, ריבים, מדברות על החיים, על הצבא, המשפחה, על בנים ומה לא.

יובל ה-בת דודה הייתה גם השותפה שלי לשיפודי טופו ב'על האש' המשפחתי.
יובל ה-בת דודה הייתה מארחת למופת. האירוח הזה תמיד היה כולל גם כוס תה בחוץ בכל ערב, יציאה עם החברים שלה בכל לילה, שיחות התעדכנות יסודיות בין לבין, וקפה על חלב סויה בכל בוקר. בלי לשאול, ידעתי תמיד שיש לי מקום אצלה בדירה, ויותר מכך- אצלה בלב.
לפני כמה חודשים נסעתי עם יובל וכמה חברות שלה למסיבה של אנשים מהאיזור, צפונים כאלה, שאני כמובן לא מכירה. כמו תמיד, היא ניסתה לגרום לי להרגיש בבית ורצתה שארקוד ואיהנה עם החברות שלה, שארגיש איתן בנוח. שם, היא הציגה אותי בפני מישהו שאני לא זוכרת בדיוק מי הוא היה, והוא אמר שזה מוזר שאנחנו יוצאות ביחד למסיבה, בת דודה עם בת דודה.
דיברנו על זה אחר כך, אני והיא, ואמרנו כמה חבל בשביל אותו בחור שאין לו קשר מספיק טוב וחזק עם בני הדודים שלו, כדי להבין כמה זה טבעי והגיוני.
וכמה שמחנו שלנו יש קשר כזה.

יובל ה-בת דודה ידעה תמיד להכניס הומור לכל סיטואציה. היא ידעה לצחוק עם אנשים ועליהם- ברגישות. ידעה לשאול את השאלות הנכונות. במקום לשבור את הקרח, היא ידעה להמיס אותו.
יובל ה-בת דודה הייתה אחד האנשים הכי שמחים שהכרתי. היא אהבה את העולם ואהבה את החיים. היא אהבה את המשפחה שלה, את החברים שלה. היא אהבה לחוות חוויות. היא אהבה לאהוב, וכמה שמחתי בשבילה כשהיא מצאה אהבה.

יובל,
קשה לי לדמיין שלא תחזרי לטרוף את העולם. אני לא מצליחה לעכל שאם אכתוב לך שאני מגיעה היום לקיבוץ, לא תעני לי שאת ברפת אבל המיטה מוכנה והחלב סויה במקרר.
כואב לי עלייך, ואין לי כרגע את המילים לבטא את הכאב הזה. אבל יחד עם זאת, אני מוקירה תודה היום על כל ביקור שלך אצלי ברמת השרון, על כל קיץ שביליתי איתך כילדה בבית זרע, על הטיול לירדן לפני כמה חודשים ביחד עם נועם, תמיר וגפן, על כל רגע שבילינו יחד.
לא נתפס שלא יהיו עוד רגעים כאלה.
כתבה: רותם (הבת של סיגל)