תפריט נגישות

סמל יובל כהן ז"ל

יובל כהן
בת 20 בנפלה
בת רות ויותם
נולדה בבית זרע
בה' בכסלו תש"ס, 14/11/1999
התגוררה בבית זרע
התגייסה ב-16.10.2018
שרתה בחיל רגלים
נפלה בי' באייר תש"פ, 4/5/2020
מקום קבורה: בית זרע
הותירה: הורים ושני אחים- סתיו ודורון

קורות חיים

בת רות ויותם. נולדה ביום ה' בכסלו תש"ס (14.11.1999) בבית זרע. ילדה שנייה במשפחה, אחות לסתיו ולדורון.

יובל גדלה והתחנכה בקיבוץ בית זרע שבעמק הירדן. עוד כשהייתה פעוטה ידעה והבהירה מה רצונה והמטפלות בגן התייחסו אליה כמעט כמטפלת מן המניין. בני משפחתה כינו אותה בשלל שמות חיבה: בולי, יובלי, יובקה, יובליקה, יובלינה, גברת ועוד, וחבריה קראו לה יוב או יובי.

מכיתה א' ועד כיתה ח' למדה בבית הספר "אפיקי ירדן" שבקיבוץ אפיקים ומכיתה ט' עד י"ב למדה בבית הספר האזורי המקיף "בית ירח". בלטה ביכולת הלימודית שלה ובציוניה הגבוהים, הוריה סיפרו שבדרך כלל הספיקה להשלים את שיעורי הבית ושאר המשימות עוד בהפסקה או בהסעה.

ב"אולימפיאדת החשיבה", תחרות משחקי חשיבה, ייצגה יובל את בית הספר כמתחרה במשחק "אבלון" (Abalone) וזכתה במקום הראשון. גם בבית, עם בני המשפחה, הצטיינה במשחקי קופסה הודות למהירות החשיבה שלה ואופייה התחרותי.

מכיתה ח' התאמנה בנבחרת הכדורעף של עמק הירדן ואהבה לשחק כדורעף גם בחוף הים ועל הדשא בחצר הבית.

בתיכון למדה במגמת ביולוגיה וסביבה. לאורך כל שנות לימודיה זכתה לשבחים מהצוות החינוכי. ליאור המחנך שלה במשך שלוש שנים כתב: "יובל הייתה הילדה שכל הורה וכל מחנך חולם ומייחל לו - חכמה, חברותית, מנהיגה ומובילה. יובל תמיד הייתה שילוב מיוחד של המבוגר האחראי בכיתה ונערה תוססת, ותמיד אבל תמיד עם חיוך ... זכיתי להכיר מנהיגה אמיתית עם ערכים, עם שאיפות ועם קבלות של עשייה".

היה לה חשוב לאזן בין התחום הלימודי לחברתי, ולכן דאגה שלימודיה יהיו מעניינים ומשמעותיים ובד בבד הותירה זמן לחברים ולעיסוקים אחרים. בבית הספר התיכון הכירה חברים וחברות חדשים מכל יישובי האזור. הייתה אהודה על כולם, אך שמרה גם על חוג חברים מצומצם וקרוב שהיה חשוב לה מאוד. חבריה וחברותיה ידעו שהיא תמיד נמצאת שם בשבילם, מושיטה עזרה ופותרת בעיות, ועם זאת עומדת על שלה ומציבה דרישות גבוהות.

בכיתה ט' השתתפה בקורס מד"צים (מדריכים צעירים) של תנועת "הנוער העובד והלומד", ובלטה בכישוריה החברתיים. כך ארגנה טורניר כדורעף אחרי שאלתרה ביער מגרש ורשת. לאחר הקורס שובצה להדריך בתנועת הנוער בקיבוץ שער הגולן.

באותה השנה השתתפה בתחרות ידיעת הארץ בבית הספר, זכתה בה ולאחר מכן ייצגה את בית הספר בתחרות ידיעת הארץ המחוזית.

בכיתה י' יצאה כחלק ממשלחת קטנה של מגמת ביולוגיה וסביבה לעיר סנט פול שבמדינת מינסוטה בארצות הברית. בשבועות שלפני הנסיעה דיברה יובל אנגלית בלבד בבית כדי לתרגל את השפה. במסגרת המשלחת נפגשה עם תלמידים יהודים ויחד הם עסקו בנושאי הלימוד המשותפים. עם המשפחה היהודית שאצלה התארחה שמרה על קשר גם לאחר שובה ארצה.

מאחר שעצמאותה הייתה חשובה לה' עבדה ברפת של הקיבוץ בחליבה ובטיפול בעגלות כדי לממן את השתתפותה במשלחת לפולין, את לימודי הנהיגה ואת הטלפון הנייד. היא סירבה להצעות של הוריה לסייע לה במימון. גם אחרי גיוסה המשיכה לעבוד בשבתות בחליבה ברפת.

טעמה המוזיקלי היה מגוון: מבוב דילן וניל יאנג, ויוצרים ישראליים כמו שלום חנוך, מאיר אריאל, דודו טסה ואביב גפן, ועד ישי ריבו, עומר אדם ואחרים. אהבה ללכת להופעות ולרקוד בקרבת הבמה. חברתה ליחידה כתבה שיובל "רוקדת משוחרר כאילו אין עוד אף אחד בעולם. בכל פעם שמתחיל שיר שאת אוהבת, את שרה אותו בקולי קולות עד שכולם סביבנו מסתכלים".

טיולים ובילוי בטבע היו אהובים עליה. היא טיילה בנחלי רמת הגולן, בעמק הירדן ובאזור הכנרת.

היה לה קשר טוב וחם עם כל בני המשפחה, מבוגרים וצעירים. כשסבה וסבתה עברו להתגורר בדיור המוגן של הקיבוץ, נהגה לבקרם מיד עם שובה מהצבא, אפילו טרם פשטה את מדיה והודות לאופטימיות ולחוש ההומור שניחנה בהם תמיד הצליחה להעלות חיוך על פניהם.

יובל החזיקה בדעות מוצקות - פוליטיות ואחרות - והשתדלה לקיים את מה שהאמינה בו. מכיתה ו' הקפידה על אורח חיים צמחוני, אך קיימה זאת בלי לנסות לכפות את עקרונותיה על בני המשפחה.

טרם גיוסה התאמצה לשפר את כושרה הגופני, הצטרפה לחוג "רצה בעמק" והשתתפה במרוץ של עשרה קילומטרים במסגרת "מרתון טבריה".

בתום לימודיה החלה שנת שירות מאתגרת בפנימיית "שבילים", פנימייה לנוער בסיכון. בלטה באהבתה לחניכיה ובמסירות ובאחריות לעבודה. חבריה לשנת השירות והצוות החינוכי בפנימייה העריכו אותה מאוד. סדר היום בפנימייה היה עמוס ותובעני וכלל משימות יומיות של השכמת החניכים בבוקר, קבלתם עם שובם מבית הספר ושהות עימם עד שעת ההשכבה, וכן משימות של ליווי לטיפול ולאשפוז וליווי בטיולים. בשנה זו צברה יובל חוויות ורשמים רבים ורכשה חברים חדשים. גם לאחר גיוסה ביקרה פעמים רבות את החניכים ואת הצוות ושמרה על קשר עם חברי הקומונה.

ביום 16.10.2018 התגייסה לצה"ל ויועדה לתפקיד מדריכת שו"ב (שליטה ובקרה) בחיל הרגלים. בהכשרה השקיעה רבות, שאלה שאלות ובלטה הן בהיבט העיוני והן בהיבט המעשי. המדריכות בהכשרה סיפרו שיכולת ההדרכה שלה הייתה יוצאת דופן. בזכות שילוב הומור ומקצועיות מנומקת, עוררה עניין, סחפה והייתה חדשנית.

לאחר הקורס שובצה לשרת במחנה "עמנואל" (ג'וליס). מן היום הראשון נתפסה על ידי מפקדיה כחיילת סקרנית, כריזמטית ואחראית, ועד מהרה השתלבה במסגרת החדשה, נשאבה למרכז העניינים ורכשה חברות. אלה כינו אותה יובלושקי.

בתפקידה עסקה בעיקר בהדרכה של אנשי מילואים, קצינים זוטרים ובכירים ויצאה להדרכות ולתרגילים בבסיסים בכל רחבי הארץ. היא נבחרה למדריכה מצטיינת וזכתה בתעודת הוקרה. בהמשך השירות התלבטה אם לצאת לקצונה ואף השלימה את מבדקי הקצונה, אך ברגע האחרון לפני פתיחת הקורס חזרה בה, כיוון שחשה שלא תוכל לתת את כל כולה לתפקיד כפי שהייתה רוצה.

אף על פי שלא יצאה לקורס קצינות, מונתה לתפקיד מפקדת מלכ"א (מרכז לוגיסטיקה וכוח אדם) על תקן של קצינה. התפקיד כלל בין היתר ישיבות תיאום ומטה עם קצינים בכירים, ויובל תפקדה בהן כשווה בין שווים. את כל משימותיה מילאה בהצטיינות. מפקד בית הספר לפיקוד ושליטה, סגן-אלוף נתן, כתב: "יובל ביצעה כל משימה במסירות, מקצועיות, בדרכה שלה ובהצטיינות יתרה, חיילת ומפקדת אחראית, נמרצת, מנהיגה ואוהבת לעזור לכולם, והכול בדרך ייחודית ובחיוך גדול".

בתקופה זו ניהלה מחברות בהן רשמה בסדר מופתי סידורים, לוח זמנים צבאי ולבטים בנוגע להמשך דרכה. באחת המחברות כתבה כהכנה לפגישה בנושא שרצתה לקדם: "נע"ת (נוסף על תפקיד) חינוך זו נע"ת שמעניינת אותי ובראש העדיפויות שלי, עולם החינוך מדבר אליי ואני חושבת שהוא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום במדור/בשירות שלנו. עד עכשיו זה היה במקום שלפי דעתי היה יכול להיות יותר משמעותי וחזק במדור, ואני רוצה להביא את זה צעד אחד קדימה ולהפוך את זה למשהו סדיר, מעשיר יותר ומלמד. אני רוצה להביא לקדמת הבמה נושאים שיפתחו את הבנות לעולמות נוספים, מגוונים ושיעשירו אותן בעצמן ויתרמו לשיתוף בין הבנות. אשמח להעלות פנים מול פנים רעיונות פרקטיים שיש לי".

בצד המקצועיות, האחריות והמנהיגות שהפגינה, הייתה שותפה למעשי קונדס רבים בין המדריכות. חברתה נופר כתבה: "אני זוכרת את כל הבדיחות שהיינו עושות ... את החביתות שהיינו מכינות בכירה האסורה, את הסיגריה שהיינו יוצאות לעשן בשתיים בלילה ... את השירותים שקמנו עם מלא אנרגיות לנקות". רעות כתבה: "מצד אחד כל כך רועשת, אנרגטית, שטותניקית, בלגניסטית עם קוצים שלא יכולה לשבת, ומצד שני בעלת שלווה פנימית, הבנה בוגרת על החיים, ערכיות ויכולת בלתי נלאית לאהוב ולחבר בין בני אדם".

מגיל צעיר באו לידי ביטוי היכולות הרגשיות והחברתיות הגבוהות שלה, כך גם בשירותה הצבאי. היא הייתה מלאת כוונה לעזור לסובביה ושימשה עוגן לכל מי שנזקק, אבל עשתה זאת בשקט ובצנעה, בלי לשים את עצמה במרכז. נוסף על רגישותה לזולת, הייתה בה יכולת למצוא פתרונות מעשיים, לארגן ולהרים את המורל בכל מצב. רותי אימהּ כתבה: "[הייתה בך] חוכמה להתבונן באנשים ולהבין אותם ולדעת לעזור להם. נגעת בכל כך הרבה אנשים. ידעת הרבה יותר טוב ממני לתת לכל אדם הרגשה טובה, ידעת לתמוך ולרומם אנשים צעירים ואנשים מבוגרים ממך ומנוסים ממך. כל מי שהיה בקשר איתך הרגיש שהוא חשוב לך". נעה חברתה ליחידה כתבה: "ליווית אותי לאורך כל ההכשרה בקבלת החלטות, בעידוד מצב הרוח שלי ... שיחות בסופי שבוע ... בלעדייך לא הייתי מצליחה".

סמל יובל כהן נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י' באייר תש"ף (4.5.2020). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין בבית זרע. הותירה הורים ושני אחים.

על מצבתה חקקו אוהביה קטע מהשיר "ציפור שנייה" מאת נתן זך: "ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד עד יום מותי".

שיר שנכתב בידי מיתר חברתה הטובה (והולחן ע"י חברה תום):

"נלכוד את כל החלומות שלך, נלכוד את החיוך ואת הצחוק את העיניים הרצות שלך,

שרואות צלול חושבות רחוק. נלכוד הכל, ננשום את זה עמוק . אמנם בחוץ כבר חם עכשיו, שיא הקיץ במרומים אך בשבילי סוער, קודר, שמיים מלאים בעננים כי את היית השמש בשבילי. והיובל שזורם בלי סוף, שוצף גואש מלא חיים, מתפתל ומתפצל לאלף כיוונים, שואב את כולנו לבפנים והחיים יזרמו כיובל. והשיער שלך שמלטף את הכתפיים, הצבעים שלך מושכים את העיניים, והקול שלך עוטף כל תא ותא בלב שלי

יהדהד בי לנצח ישיר לי תמיד, יהדהד לנצח וישיר תמיד"

אביב חברתה מהצבא כתבה: "אני שואבת ממך הרבה מאוד השראה. אני נתקלת במצבים בהם אני תוהה מה יובלושקי הייתה עושה ... כבשת את ליבם של כל האנשים עם החוצפה והקסם שבאמת ייחודיים רק לך ... אני מתגעגעת אלייך כל כך, מתגעגעת לנוכחות שלך בחיים שלי, מתגעגעת לחוויות שמלוות בהמון רעש, צחוקים ומורל".

כתבה מיכאלה, חברה ליחידה: "גרמת לי להרגיש כל יום שמצאתי את המקום שלי, שאני מוקפת באהבה, גאווה ותמיכה, שאת מגבה אותי. העוגן שלי, באותו ראש איתי, שאין צורך להסביר לה".

כתבה תומר חברתה מהצבא: "תכננו לשכור דירה בתל אביב, כמו בשנה שעברה, ולהשתזף בים, ולאכול שטויות, לקנות ג'ינסים בשוק הכרמל ולצאת לברים ולהרגיש בוגרות ולהיות מאושרות. ובמקום זה אנחנו יושבות כאן, בוהות בנוף שהיה לך בית במשך עשרים שנים ...

אני מרגישה שהעולם התהפך עלינו, יש סביבנו הרבה חושך וקור, ומאוד קשה לראות את האופק ... אני רוצה להאמין שאת כאן איתנו ברוחך ושאת שומעת אותי, ולהגיד לך כמה דברים. תודה על מה שאת בשבילי, תודה שלימדת אותי להיות קצת יותר חיובית ואופטימית, תודה על זה שהוכחת לי שאפשר לצחוק על הכול ולא להפוך שום דבר לבדיחה, תודה על רגעים של חסד ואהבה, תודה על הכנות והאותנטיות שלך, על שהיית לי אוזן קשבת ומשענת יותר פעמים משאפשר לספור, על כל העליות והמורדות לאורך הדרך, תודה שהיית ועודך חלק מהמשפחה שיצרנו לנו. אני מבטיחה לך להמשיך להסתכל אל האופק, לנשום עמוק ולנסות לחשוב חיובי, כי אני יודעת שככה כנראה היית אומרת".

יובל מונצחת באנדרטה לזכר נופלי המועצה האזורית עמק הירדן ובחדר הזיכרון ביד לבנים האזורי. שמה נחקק על אנדרטה ב"פארק הבנים" לזכר נופלי קיבוץ בית זרע על גדת הירדן. ביוזמת והובלת בן זוגה טמיר ובעזרת בני משפחה וחברים הוקם מצפה לזכרה ברמת יבנאל (רמת סירין) שבה אהבה לטייל.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה