אלבום תמונות
יוביוב שלי,
מלכתחילה אמרתי לעצמי שאכתוב קצר, כי יודעת שלא אעמוד בכך. כן אני יודעת שזה בטח לא מסתדר לך כי בדר"כ אנחנו, יותר נכון אני, חופרת לטענתך.
אני לא מאמינה שעזבת אותנו, אותי. חברות טובה של 6 שנים. חוג כדורעף ביחד, טיסה לפני צבא יחד, טיולים יחד, מסיבות, צחוקים, שיגועים יחד. כל הטלפון שלי מלא בתמונות איתך, בזיכרונות. עברנו כל כך הרבה יחד, גם בתקופות שהיינו פחות קרובות.
את חלק ממני,את המעגל שלי, החברה היציבה שיש בה הכל!
הרוגע הפנימי שלך, היכולת לראות את הטוב כמעט בהכל. יובל, איך אסתדר עכשיו בלעדייך?!
אף פעם לא הבנתי את המטפאורה "חור בלב" ופתאום מאז שהודיעו לנו שאת כבר לא איתנו אני מרגישה שיש לי חור בלב.
זוכרת שלפני חודש בשיא הקורונה נפגשנו בסופר, רצתי לחבק אותך, ואת, ישר כעסת עלי ואמרת "זמר מה נראה לך אסור אני לא נוגעת בך". קולטת שזה יכול להיות החיבוק האחרון שלנו? חיבוק פרידה?
אני כועסת על עצמי שהייתי עסוקה מידי ולא עשינו "פייסטיים" אחרון לבקשתה של מיתר. פשוט כועסת. פספסתי את ההזדמנות לראות הפרצוף והחיוך שלך בפעם האחרונה.
יוביוב, לא משנה מה, את תמיד בלב שלי. אני אוהבת אותך ומסרבת להאמין. אני מתגעגעת אלייך כל כך, מחכה ליום הזה שאתעורר בבוקר ואבין שכל זה רק חלום ואת בעצם כאן. לא אצליח להסביר במילים כמה את חסרה לי, כמה כאב יש לי. רק תזכרי שאת תמיד בליבי, עמוק וחזק מאוד.
אוהבת ויאהב אותך תמיד, לנצח
רעי