בן לקצין ותיק בצבא הגרמני הסדיר, עלה ארצה והצטרף לקבוץ "אשדות יעקב" בעמק הירדן. שירת בפו"ש בין הראשונים בהתגוננות אקטיבית, הצטרף לפלוגות הלילה של וינגייט ולמד את תורת הסיור. בראשית מלחמת העולם התנדב לצבא הבריטי, נפל בשבי הגרמני ביוון אך תחת הועבר ברכבת שבוים לגרמניה אך הצליח לברוח מהרכבת בדרך רבת סכנות והרפתקאות - שתיאר בפשטות בספרו - "בריחתי מן השבי" קיבל את אות ההצטיינות הגבוה ד.ס.מ וחזר לשרות בצבא הבריטי. בעיקר בתפקידי סיור. לאחר השחרור חזר לקבוצו ועבר לארגון "יעל" למנחמיה לבנות את עתידו יחד עם חיילים משוחררים. הקים משפחה ונולד לו בן בחורף תש"ח הגדיל לעשות בסיורים מרחיקים לתוך שטחי האויב. במסע יחיד נועז על גבו של חמור הביא כדורי רובה לקבוץ גשר המנותק ובזה הציל אותו מנפול בידי האויב. באחד הסיורים עלה הג'יפ שלו על מוקש, הנהג הנרג - ופריץ יצא בחבלה קלה. על זה אמר את הפתגם האנגלי הידוע - "חייל ותיק אינו מת לעולם". אך ביום 11.7.48 בהיותו בתפקיד קרב כמ"מ בסג'רה נהרג מפגז שפגע בעמדתו, למחרת נפילתו של מרדכי פלונסקי.
נקבר במנחמיה בשנת 1952 לפי בקשת המשפלה הועבר למנוחת עולמים לבית הקברות בנהריה.