תפריט נגישות

סמ"ר שלמה קרימר ז"ל

שלמה קרימר
בן 21 בנפלו
בן רבקה ואריה (לאונרדו)
נולד בארגנטינה
בכ"ט בתמוז תשי"ב, 22/7/1952
התגורר בגשר
התגייס ב-נובמבר 1971
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
נפל בקרב
בכ"ו בתשרי תשל"ד, 22/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מוצב החרמון
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: גשר

קורות חיים

שלמה, בן רבקה ואריה (לאונרדו), נולד ביום כ"ט בתמוז תשי"ב (22.7.1952) בבואנוס איירס שבארגנטינה, ועלה עם משפחתו ארצה בשנת תשכ"ג (1963). את לימודיו היסודייים סיים בבית הספר של קיבוץ גשר. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "גשר-אשדות", בקיבוץ אשדות יעקב. בילדותו בארגנטינה נקרא שלמה בשם סרגיו אדריאן. הוא גר עם הוריו בחווילה מחוץ לעיר, שם בילה שעות ארוכות עם חברים רבים. משעלה ארצה והא כבן אחת-עשרה, נשלח עם משפחתו לאולפן. עם סיום הלימודים באולפן החליטה משפחה להצטרף לקיבוץ גשר. עד מהרה השתלב בכיתה והתערה בחברה בקיבוץ, ולא עוד אלא שעזר להוריו בדרך קליטתם, שהייתה קשה יותר. בזכות חינוכו הקודם, שהיה שונה מעט מחינוך ילדי הקיבוץ, היה שלמה מתון יותר, מנומס, מסודר תמיד ומבוגר מיתר חברי קבוצתו. אבל תכונות אלו לא הרחיקו אותו מחברתם, והוא אהב לפעמים גם להשתולל ולעשות מעשי קונדס. הוא היה פעיל בחיי החברה והתנועה במשק ובחטיבה הארצית - השתתף בקורסים ובכל הטיולים, והיה בין מארגני הטיולים של הקבוצה. מעולם לא חשש להביע את דעתו בנושאים שונים, וכך הפך להיות דובר הכיתה בכל הזדמנות. הוא אהב את חיי הקיבוץ והיה מוכן לעשות הרבה למען המשק, אולם יחד עם זאת לא הסכים עם כל דבר בו, מתח ביקורת על תופעות מסוימות בחיי הקיבוץ וקיווה להצליח לשנותן. הוא לא התעלם גם המחיים המתנהלים מחוץ למסגרת הקיבוץ. תמיד חשב איך לעזור לאנשים, וחיפש דרכים כיצד לעשות מעשים בלתי שיגרתיים כך היה בין יוזמי גרעין "עודד", שנחלץ לעזרה לנערים ולמשפחות במצוקה, וגייס בהתלהבות נערים ונערות למפעל. הוא עצמו לא הצטרף למבצע, משום שלדעתו עבר הרעיון לידיים ממוסדות ומאורגנות, והוא הסתייג מדרך פעולה זו. הוא החל לעבוד בענף הפרדס כבר כשהיה ילד, היה קשור אליו ביותר ולמד את כל בעיותיו. הוא לא בחל בכל עבודה ועבד מתוך עניין ואחריות, ומתוך רצון גדול להגיע להישגים. שאיפתו להגיע לשלמות בכל אשר עשה הדריכה אותו גם בגישתו לעבודה. הוא עקב אחרי כל החידושים בענף ורכש ידע לעסוק באלקטרוניקה, ובנה מכשירים שונים, כגון קסילופון חשמלי ומגבר-קול. הוא היה הטכנאי בתחנת השידור של הקיבוץ, ותמיד מצא עניין להתעסק במשהו, לבנות דבר חדש או לתקן דבר ישן. בעיקר אהב לעשות למען משפחתו, שהיה קשור אליה ביותר. הוא בילה עם בני המשפחה כמעט את כל זמנו הפנוי, ומילדותו דאג לאחיו. כשהיה בקיבוץ, ואחר כך כשהיה בצבא, המשיך לשמור על קשר הדוק ביתר עם כל בני ביתו. הוא אהב לצלם את בני משפחתו, וכן הרבה לצלם תמונות נוף ואירועים שונים. את תמונותיו פיתח בעצמו, והקדיש לתחביב זה שעות ארוכות. נוסף לכל הוא נחשב רקדן מעולה, ובריקודיו נתן ביטוי לשמחת החיים שלו. שלמה אהב את הדברים היפים בחיים, וניסה לנצל כל רגע בעשייה. הוא היה פתוח, וקל היה ליצור אתו קשר. חוג חבריו היה רחב מאוד, ולכולם היה מוכן להקדיש זמן, מחשבה וכל עזרה אפשרית.



שלמה גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971, ביותו כבן ערים, והוצב לשרת בחיל הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים למ"כים חי"ר ובקורס למש"קי מרגמות, הצב ביחידה בתפקיד מש"ק מרגמות בינוניות. הוא ראה בצה"ל אתגר להתמודדות ושאף להתקדם בו. לכן בחר ללכת לחיל קרבי וליחדיה שהשירות בה היה בהתנדבות. עם זאת לא ראה לעצמו עתיד בצבא וחיכה ליום שיחזור למשק ויוכל ללמוד ולטייל בעולם. אך כל זמן ששירת בצבא מילא תפקידו מתוך אחריות. שלמה לא היה מוכן להשלים עם תופעות של עיוות צדק או של מעשים פסולים. לכן או בו חייליו מפקד שאפו לסמוך עליו ועל דבריו, שידע להבין אותם ולייצג את בעיותיהם. חייליו נהנו בו אמון ושמחו לצאת אתו למשימות. היו בהם רבים שהעדיפו לשרת תחת פיקודו ולא תחת פיקוד מש"ק אחר. הוא דאג תמיד שחייליו יבינו וידעו לפחות כמוהו, מה עומד לפניהם, וכלן הייתה חולייתו מתודרכת ומוכנה תמיד, והוא עצמו הצטיין בידע מקצועי רב. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו ברבות נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שניטש על הר החרמון ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נפגע שלמה בעת כיבוש עמדה ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בביתו בקיבוץ גשר. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.



קיבוץ גשר הוצא לאו רחוברת לזכרו, ובה מדברי חברים ומכרים על דמותו, על אורח חייו ועל פועלו.



בניית אתרים: לוגו חברת תבונה