אהרון צבי כרמי ז"ל

קורות חיים

בן הרב שלום וינברגר מבודפשט. נולד בשנת תר"ס (1900) בבודפשט, הונגריה. קיבל חינוך תורני, הגיע ללמוד בסמינריון בבודפשט, ואף קיבל "סמיכה" לרבנות.

היה אחד היהודים המעטים, שגויסו ל"צבא הלאומי ההונגרי" של האדמירל הורטי, ולחם במלחמת העולם הראשונה. כבר לפני שירותו הצבאי נמשך לציונות. אומנם המלחמה והמהפכה הרחיקוהו מהסביבה הציונית, אך בהזדמנות הראשונה חזר אליה אף שהיה צפוי על כך לעונש כבד מידי השלטונות.

הוא החל בפעילות נלהבת בהסתדרות "החלוץ", שבה היה אחד מעמודי-התווך. בסופו של דבר ערק מהצבא, נמלט מהונגריה, שהה זמן מה בסרביה, שבה השתתף ביסוד הסתדרות "החלוץ", ולאחר תלאות עלה ב- 1920 לארץ-ישראל.

ככל חלוצי העלייה השלישית עבד בכבישים ורעב לסירוגין. בתוך 10 שנים הספיק, כפי שכתב בעצמו באחד ממכתביו, לקבור "פה, אל בין רגבי הקודש, אח ואישה בדמי עלומיהם ושלושה מיוצאי חלציי, לפני שהספיקו עוד לחיות" ; ונותר עם בן אחד, אמנון.

אהרון עבד כפועל בניין וכברזילן והתמחה עד כדי קבלת משרת מנהל-עבודה בממשלת המנדט. הוא עבד בכל רחבי הארץ: בנה בנמל יפו, עבד בחברת האשלג בסדום, ניהל את בניית בית-המטבחיים בירושלים והשגיח על הבנייה של בית-המדידות בתל-אביב. הוא גם הרבה לשפר ולשכלל כלי עבודה בתחום הבנייה,ששימשו בנאים רבים בארץ. בה בעת השתלם בעקשנות בהנדסת בניין.

לאהרון היתה אישיות מגוונת. בנוסף על עבודתו החלוצית בתחום בניין הארץ תרם גם בתחום האמנות העברית: הוא היה ממייסדי התאטרון הסטירי העברי הראשון בארץ-ישראל - "הקומקום". מספר על אודותיו חבר: "והוא הן היה איש-החיים, היודע לדלות מהם את שמחתם בכל שעה קשה. איש הבדיחה והחידור, אך עשיר רוח ונכסי תרבות".

אביגדור המאירי, שהיה ידידו האישי, אומר עליו במאמר שפרסם בדבר ביום השנה הראשון להירצחו: "כרמי היה איש השיא במכרי המוח החריף ביותר בחיי - 'בעל המוח' שלי. אין בשטח הידיעות סוג כזה שלא תפש אותו... סוקראט, אפלטון, אריסטו, מלייביץ, קאנט - ועד שופנהאואר וניטשה ; מן המלחמה העתיקה שבצרפת בין האסכולסטיקה ובין המיסטיקה ומן הסקפטיציזם של מונטיין, הארון וסאנשיי - ועד האנציקלופדיסטים דידרו וד'אלאמר ; מן הובס - ועד ספנסר ומיל האנגלים, וכל זה בצירוף דארוין, מארקס ופרויד: רק ידיד-נפש אחד היה לי, שדיברנו על אלה שעות על שעות באין מפריע כל שהוא... ובימות החג: על שפינוזה וגיתה".

בשנת 1935 נישא בשנית, ולזוג נולדה הבת מרים. בימי מאורעות הדמים עבד בשנת 1938 כמנהל עבודה בבניין בית-החולים הממשלתי לחולי-רוח בבית-צפאפה, סמוך למקור-חיים שליד ירושלים.

ביום כ"ב בתשרי תרצ"ט (17.10.1938) עזבו הפועלים הערבים מוקדם את עבודתם. אהרון הבין שזהו אות מבשר רעות, ומיהר להזמין מונית שתחזירו לביתו. כשהגיעה המונית, מצאו הנהג מוטל הרוג.

אהרון הובא למנוחות בחלקת הקדושים שעל הר הזיתים, ירושלים. הניח אישה, בן ובת. בנו אמנון נפל במלחמת העצמאות.

רשימות לזכרו של כרמי פורסמו במחננו - עלון מועצת פועלי סדום, ובעיתונים דבר, הארץ ו- 9 בערב.