יוסף יוסקה וולפסון ז"ל

קורות חיים

יוסף בן יהושע נולד בי"ג בניסן תרפ"ד (17.04.1924) בעיירה קטנה בליטא. בהיותו בן שנה עברה משפחתו ללטביה והשתקעה בעיירה דבינסק. אביו של יוסף, שהיה ציוני מסור, הטביע בו את ערכי הציונות, וכבר בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער החלוצית-כללית "הרצליה", התמסר לרעיון הציוני ושאף לעלות ארצה.

בשנת 1940, כשהשתלטו הסובייטים על לטביה, עשו הכולכדי לחנוק את הציונות. יוסף - יוסקה בפי חבריו - התקומם בגלוי מול נציג הקומסומול, שהגיע לכיתתו לצורך תעמולה, על אף הסיכון שבכך. על פי ידידיו, מייצגת תקרית קטנה זו תכונה מהותית של יוסף: מעולם לא חשש לומר לאיש את אשר חשב.

עוד לפני פלישת הגרמנים נשלח יוסף לבית חרושת צבאי בבירה, וכשפרצה המלחמה ודרכו חזרה לדבינסק נחסמה - עבר לעיר גדולה באסיה התיכונה, ושם גויס לעבודה בבית חרושת צבאי, בתנאי חיים קשים ביותר. כשתמה המלחמה חזר ללטביה וגילה שאיש מבני משפחתו לא שרד.

מרגע שניתנה לו האפשרות, חזר לפעילות במסגרת הציונית והעמיד את עצמו לרשות התנועה בכל מאודו. השתתף בהקמת קיבוץ הכשרה, ובמחנה גדול של עקורים בגרמניה מילא תפקיד של אחראי על הילדים, כשהוא מגלה דאגה ומסירות אין קץ - פחות בהדרכה יזומה, ויותר בקשר בלתי אמצעי ואבהי עם הילדים, שבתמורה החזירו לו אהבה.

בשנת 1947 יצא בדרכו ארצה, כשהוא מעודד צעירים נוספים לבוא אחריו כי "הארץ זקוקה לנו".

בארץ הצטרף לקיבוץ עין-גב, והשתתף במלחמת העצמאות. כשזו שככה, החל לעבוד במספנה, ולהתערות בחיי היצירה, אך לא לזמן רב.

ביום רביעי כ"ז בתמוז תש"י (12.07.1950) נלכדה בידי הסורים סירת המשטרה "השומר" שפטרלה בכנרת, ואנשיה הוחזקו שבויים בחוף כורסי. (הגבול בין ישראל לסוריה נקבע להיות 12 מטר מקו המים באותו אזור, והשבויים היו בשטח ישראל תחת איום החיילים הסורים הקרובים). מפקד משטרת טבריה פנה לקיבוץ עין-גב וביקש עזרה, ו- 15 חברי הקיבוץ, בהם יוסף, יצאו בספינה "סוסיתא" לחלץ את סירת המשטרה. הם קשרו חבל לסירה התקועה והחלו לגרור אותה, ואז פתחו הסורים באש והחלו חילופי אש בין הצדדים. בירי נפצע חבר הקיבוץ שעמד ליד ההגה, ויוסף עלה ותפס את מקומו ללא שהיות. בעמדה זו נורה ונהרג כעבור זמן קצר.

מאוחר יותר נחלצו הסירות, והגיעו לטבריה עם ההרוג והפצוע.

יוסף היה בן 26 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין-גב.

"...הן יחסר המבט העיקש וחמור של יוסקה, המבט הסרבני הזה, שהכיל במעמקיו את כוח עמידתו, אשר בזכותו הלך והגיע בדרכו הארוכה, רבת החתחתים, עד תום", כתב רעו לדרך.

חוברת לזכרו של יוסף יצאה לאור בקיבוץ עין-גב.