תפריט נגישות

סמל משה טפר ז"ל

משה טפר
בן 31 בנפלו
בן ברכה ונחמן
נולד בבני ברק
בי"ב בתמוז תש"ב, 27/6/1942
התגורר באשדות יעקב
התגייס ב-10.8.1960
שרת בחיל השריון, חיל רפואה
יחידה: יח' 504
נפל בקרב
בכ"ב בתשרי תשל"ד, 18/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: האגם המר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 5, שורה: 6, קבר: 26.
הותיר: אישה ובן, אב ואח

קורות חיים

משה, בן ברכה ונחמן, נולד ביום י"ב בתמוז תש"ב (27.6.1942) בבני-ברק. הוא למד בבית-ספר יסודי בבני- ברק, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון- חקלאי במקווה-ישראל ובבית-הספר התיכון בקיבוץ אשדות-יעקב (מאוחד). משה אהב מאוד לקרוא, בעיקר ספרים שעניינם תולדות הארץ. היה לו זיכרון פנומנלי וכל אשר קרא היה אצור אצלו על פרטי פרטיו. אך יותר מכל אהב את משחק הכדורסל והשקיע בו את כל מעייניו. הוא נמנה עם חברי נבחרת הכדורסל של אשדות-אפיקים ואירגן, בעמק הירדן, קבוצות כדורסל לילדים בני שבע.

כשגר בחולון ניהל את נבחרת הכדורסל של הנוער במסגרת "הפועל" במקום, והיה חבר בהנהלת האיגוד הארצי של שחקני הכדורסל. משה נמשך תמיד לעבודה ציבורית ולעסקנות. מטעם המשק נשלח לצפון הארץ, לטפל בנוער עובד ולומד ולסייע לשכבות החלשות שם. הוא עשה כחודש בשליחות בחוץ-לארץ מטעם הנוער העובד והלומד.

משה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1960 והוצב לחיל הרפואה. לאחר הטירונות השתלם בקורס חובשים קרביים. בשנת 1961 השתתף בפשיטה לנוקייב שברמת הגולן ובפעולות אחרות מעבר לגבול. הוא היה חייל טוב, אחראי ואהוב על חבריו. בתעודת השחרור שניתנה לו עם סיום השירות הצבאי הסדיר נכתב: "משה מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו".

לאחר שנים אחדות של לבטים וחיפושי-דרך בלתי-נלאים עזב משה את הקיבוץ, הלך לגור בעין-גדי, ושימש שם כמנהל האדמיניסטרטיבי של בית-ספר שדה. עם זאת שקד לשמור על הקשר עם בני אשדות-יעקב לאחר שעזב את המשק. משה היה אדם סקרן, אך מציאותי מאוד, המחפש תמיד את הפתרון המעשי, המחוכם. עקשן היה, בעל רצון עז, נמרץ ושופע חיוניות. הוא לא היה גאוותן, סלד מהתנשאות ורחק מן הראוותנות. מטבעו היה צנוע, אהב פשטות והיה שמח בחלקו. היה לו חוש הומור מצוין והוא ידע להתבדח ואף להיות עוקצני לפעמים. יותר מכל אהב משה את בני משפחתו. הוא היה בן טוב ונאמן להוריו, בעל מסור ודואג לאסתר אשתו ואב אוהב לבנו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס משה ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה והפריצה במסגרת פלוגת רפואה באוגדתו של האלוף אריק שרון.

ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), כאשר יחידתו התקדמה בציר ה"עכביש", המוליך מטסה לצפון האגם המר, נלכדה היחידה באש אויב. פגז פגע במשה והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.

השאיר אחריו אישה ובן, אב ואח. לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תמיד נזכור את משה כחובש מסור, אשר ניצל את כשרונו ואת תושייתו, בעת הגישו טיפול רפואי לנפגעים במלחמה, עד ליום שנפל בקרב בגבורה".

המועצה האזורית של עמק הירדן הוציאה לאור חוברת לזכר בני משקי המקום שנפלו במלחמה, ומשה בתוכם.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה