בנימין בני קירשון ז"ל

קורות חיים

בן שרה ומשה. נולד בשנת תרס"ח (1908) בחווה חקלאית על יד העיירה רדבילישקי שבליטא. למד בבית הספר בעיירה, קיבל חינוך ציוני ודיבר עברית משחר ילדותו. עם סיימו את חוק לימודיו לא המשיך, כיחר חבריו, ללמוד בגימנסיה, כי אם נכנס לעבודה בחווה לעזרת הוריו. שם בילה את שנות ילדותו ונערותו כשהוא עובד בשדה משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות. עם קום הקבוצה הראשונה של "החלוץ הצעיר" בליטא התחילו רעיונות ההגשמה החלוצית לקנות שביתה בקרב חוגים רבים בנוער היהודי. בני הצטרף לגדוד צופים עבריים שאירגן מרדכי אחיו ברדבילישקי ושאימץ לעצמו רעיונות אלה. בקרב חבריו בגדוד הצופים התבלט בחוסנו הגופני ובנעימות הליכותיו וכדברי אחד מהם: "מתוך קבוצה זו בלט שגץ גבוה, רחב כתפיים, בעל פנים שזופים, שבהליכתו הכבדה וחיוכו הקל שעל שפתיו משך תשומת לב הכל". בהשתדלותו נתקבלו חלוצים להכשרה בחוות המשפחה והוא התמסר בכל מאודו להדרכתם, בגיל 19 שנים גוייס לצבא הליטאי ולאחר סיום שירותו יצא להכשרה לקראת עלייתו לארץ ישראל. בתום ההכשרה חזר זמנית

לביתו ופעל זמן קצר בקן "השומר הצעיר" שבעיירה. בשנת 1929 עלה לארץ, עשה תחילה בקיבוץ השומר הצעיר בבנימינה ואחר-כך עבד במושבה יבנאל ובקיבוץ כנרת עד שהצטרף לקיבוץ אפיקים. בכל המקומות נוסף על עבודתו בחקלאות גילה יזמה ותרם מכשרונותיו הטכניים וכושר ההמצאה שלו. הוא פיתח שיטות השקיה וניצול יעיל של מים, נתן יד לתיקון מבנים במשק, בנה את עגלת המשטח הראשונה ונתן מחילו וכשרונו ליזמות נוספות. עם זאת מצא גם זמן פנוי לפעילות ספורטיבית והתמסר לארגונו ולקידומו של סניף "הפועל" באפיקים.

בכ"ח בסיוון תרצ"ט (15.6.1939) יצא בני כנוטר במכונית מאפיקים לחיפה. במרחק קילומטר מכפר הפורעים לוביה ניתך על המכונית מטר יריות. בני נפגע ביריה הראשונה ונפל במקום. במכתב ההודעה והתנחומים של הקיבוץ למשפחתו שבגולה נאמר בין השאר: "התייתמנו אתכם. נתייתמו השדות ועובדיהם במולדתו באפיקים... מישור יבנאל ועמק טורען לנו יהיו - חלומנו נמשך. התשובה בפינו היא: אלון בצעננים, בקעת בית רמון ובקעת בית נטופה יהיו לא למרצח של לוביה אלא לזורע, ליוצר, לבנימין קירשון".

ליום השנה לנפילתו הוציא קיבוץ אפיקים לאור ספר בשם "בני"; בשטח הפרדס של הקיבוץ הוקדשה לזכרו חלקה בשם "חלקת בני".