קורות חיים
בן חיה ותנחום, ממייסדי דגניה א'. נולד ביום כ"ד באייר תרפ"א (1.6.1921) בדגניה א' ולמד בבית החינוך המשותף שבעמק הירדן. היה ילד שקט ורציני, מסוגר בפינתו ועם זאת מעורה בחברה, ונכון תמיד לעזור לזולת. הוא לא שיתף חברים במחשבותיו, אך מחיבורים שכתב בגיל ההתבגרות בולטת רגישותו הרבה, בעיקר לבעיית העוני והפער החברתי. וכן מבטאים חיבוריו את זיקתו לפשטות החיים, עבודת האדמה וחיק הטבע לעומת חיי העיר התלושים מכל אלה.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נענה לצו המוסדות הלאומיים, התגייס לצבא הבריטי והוצב ליחידה העברית לתובלה מס' 462. בסוף שנת 1940 יצא עם יחידתו ושירת במקומות שונים במזרח התיכון : לוב, מצרים וסוריה. בין תפקידיו -- הובלת אספקה, חיילים לחזית ושבויים מן החזית. חבריו ליחידה ציינו את מידת מסירותו למשימות שהוטלו עליו והנקיון והסדר ששמר עליהם גם בתנאי השדה הקשים. באביב 1942 הועלה לדרגת סמל, אבל למחרת היום ביקש ממפקדו לבטל את המינוי מתוך שסבור היה כי ניתן בהשתדלות אישית למענו.
בכ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943), בהיות יחידתו ליד טוברוק בדרכה למאלטה, טובעה אוניתם בהפצצה של מטוסים גרמניים. מאה וארבעים מחיילי היחידה ירדו למצולות, שמואל ביניהם.
חברי קבוצתו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מכתביו, חיבוריו, זכרונות מאת חברים בני דגניה וחיילים ששירתו עמו; בני הנוער בדגניה א' הנציחו שמו ב"גן מוליה" שניטע במשק ובו בריכת מים ומצבה. בגן זה נמצא הטנק הסורי שפרץ לקיבוץ בימי מלחמת העצמאות. בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים.