סגן איל שמעוני ז"ל

אלבום תמונות

משפחת שמעוני,


היכרותי עם איל התחילה בקשר. כבר אז, התרשמתי שמדובר בקפדן מאוד כשהזמין בנוהל היומי דפי טפ"ש. ביום שלישי לפני האירוע, עלינו יחד לשיירה לריחן. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו.
שמעתי עליו מחברה שלי ששירתה איתו בבה"ד 1 ואמרה, שהוא היה אחד המפקצי"ם האהובים עליה. ביום שלישי בערב יצאנו יחד למארב של צמד טנקים, ואיל, שהגיע רק לפני שעתיים לריחן, היה מפקד הכוח והבכיר בדרגה. נוימן לימד אותו בזריזות את הגזרה ואמר לו, שהדבר החשוב ביותר הוא, שידע להגיב ולא שיכיר בע"פ את הגזרה.
חזרנו מהמארב ביום רביעי בבוקר. איל נשאר עם הצוות השני (שעשה איתו את המארב) ועבדו עד אחת בצהרים על בעיות ישנות בטנק ועל ניקיונות. איל לא ויתר לצוות, אפילו שהם לא ישנו. בערב הייתי אמור לצאת עם הצוות שלי למשימה (כסרה), ובערך בשתיים בצהריים איל בא אלי ואמר לי, שהוא עולה איתי במקום אור (הטען שלי) ליום אחד, ואחר כך, הוא הולך למשימה אחרת. הוא גם אמר, שטנק עובר דרכנו ומביא לי את אור ולוקח אותו.
עלינו בערב לעמדה של המארב יחד עם איל. בלילה עשינו משמרות יחד כדי שאחפוף אותו על הגזרה. במשמרת הראשונה דיברנו כמעט רק על הגזרה והתרשמתי שהוא קולט מהר מאוד. במשמרת השניה הוא כבר הכיר את כל הגזרה, לכן, היה לנו זמן לדבר על דברים אחרים. דיברנו על הפלוגה, על הנהלים שבה ועל ההבדלים שבין המוצבים. איל לא היה מרוצה מרמת הסדר בריחן וסיפר לי, שהוא מתכוון לשנות הרבה דברים שלא נראו לו טובים.
איל הלך לישון. אני לא הייתי כ”כ עייף, אז נשארתי ער גם במשמרת הבאה יחד עם חנוך (הנהג שלי). קיפלתי את המארב בתרגולת טילים ואיל, שהיה בתא הנהג, הגיב מהר מאוד, אך הופתע ואמר לי, שהוא מרוצה מהדרך בה קיפלתי את המארב. עצרנו, איל וחנוך התחלפו בתאים, כדי שאיל יכיר את הדרך לעמדות יום, ונסענו לעמדות יום. לאחר חצי שעה של כוננות עם שחר, התחלנו בטיפולים בטנק כדי להחזיר אותו לכוננות. במהלך הטיפולים התחילו המחבלים לירות פצמ"רים לכיוון כוח חי"ר שהיה איתנו ולכיוון מוצבי צד"ל באזור (סוג’וד ורזלן). כוח החי"ר זיהה יציאות של מרגמה ותול"ר מכיפה צפונית לסוג’וד ודיווח לי על כך.
קיבלתי פקודה מאייל (מפקד מוצב ריחן) לעלות לעמדות אש ולירות לשם. תוך כדי שאלכס (מפקד כוח חי"ר) מתאר לי בדיוק איפה, התחילו להתקרב לטנק פצמ"רים ולכן לא יכולתי לרדת ברגל לזהות את מה שאלכס תיאר לי. עליתי עם הטנק לעמדה הדרומית שהיא יותר מוגנת אך לא יכולתי לראות משם את הכיפה שממנה ירו המחבלים, לכן עליתי לעמדה הצפונית יותר שממנה ראיתי את המקום.
יובל התותחן אמר לי להיזהר שלא נחטוף טיל מג’בל צפי. מייד אמרתי לאיל שתפקידו עכשיו זה רק לצפות לשם, שאני שם את המשקפת ביני לבינו שיוכל לצפות בה מידי פעם. בזמן הזה, התותחן ואני מסתכלים לכיפה שעליה היה הזיהוי, ולכן התותח מכוון לשם. לא זיהיתי בודאות את המחבלים לכן ירדתי מהעמדות. עליתי לעמדות שוב וכל פעם אחרי 15-20 שניות בעמדה, ירדתי ועליתי למקום אחר כדי להטעות את המחבלים ולא לחטוף טיל.
בפעם החמישית שעלינו, אחרי 5-10 שניות, שמעתי פתאום פיצוץ אדיר. הנהג התחיל לנסוע אחורה והפעיל מיסוך. הרגשתי שיובל התותחן נוגע בי ותוך כדי כך, יוצא המון עשן. הורדתי את הג’נטקס ויובל שאל אותי, אם הוא שרוף. עניתי לו בשלילה וישר הסתכלתי שמאלה. נחרדתי כשראיתי את איל שרוע על ה-6פ’. מיד עברתי לתא טען ויובל עלה לתא מפקד וכיוון את הטנק לעמדות אחוריות ומוגנות. תוך כדי נסיעה העברתי את איל למסדרון האחורי, לאחר שלקח לי כמה שניות לשחרר את השכפ"ץ שלו, שנתפס במשהו בטנק. בזמן שהעברתי אותו ראיתי כי רגל ימין שלו חצי קטועה והפנים שלו היו מאוד לבנות.
דבר ראשון שעשיתי היה, לראות אם הוא בהכרה. הוא לא היה בהכרה. פתחתי לו את הפה כדי שיוכל לנשום. לא היו לו הפרשות בפה. נתתי הנשמה וראיתי את הבטן שלו קופצת וחשבתי שהוא נושם. אז הגענו לעמדות אחוריות. אמרתי לחנוך ויובל שיטפלו באיל ושיעצרו את פרץ הדם מהרגל הימנית. הם שמו לו תחבושות, שחנוך הביא איתו מתא הנהג, ואני עזרתי להם לפתוח תחבושות. סידרתי את הקשר. דיווחתי לאייל (מפקד ריחן) ולנוימן. אמרתי להם שאני יכול לחזור לבד. אמרתי לחנוך שיסע לבד, הכי מהר שהוא יכול למוצב. הוא עשה את זה.
כשהגענו למוצב חיכו לנו החובשים והרופא, שהוציאו אותו לאלונקה ולקחו אותו לטיפול בחדר האוכל של המוצב. אמרתי ליובל שילך איתו ונשארתי לסדר את הטנק ולראות מה קרה. ראיתי את כיוון חדירת הטיל ולא האמנתי שאני והתותחן נשארנו בחיים, ודווקא איל, שעמד בצד השני, נפצע (בשלב הזה, חשבתי שהוא חי. חנוך ויובל אמרו לי שהם טיפלו בו, שהוא נושם וגם דיבר). הלכתי גם אני כדי לקבל טיפול. לאחר כמה דקות שמעתי את מפקד עיישיה, יובל, אומר לחובשים שיעזבו את איל מאחר והרופא קבע את המוות שלו. הייתי בשוק בגלל מה שחשבתי. אחר כך לקחו אותי ואת יובל לבית חולים בצפת.

תם ולא נשלם. מאיתנו נלקח קצין בפלוגה ובן אדם. מכם נלקח בן משפחה, ואין להשוות בין הדברים.

אז אם שכחתי משהו, אני מצטער. אני מבטיח שעשיתי הכל כדי לשמור על החיים של איל ולא הצלחתי. לפעמים מאוד קשה לי עם זה, אבל אצטרך ללמוד לחיות עם זה. זה כמעט ולא עוזר שאומרים שלא טעינו ועבדנו כמו שצריך. מגיע לחברי הצוות צל"ש, הם פעלו בקור רוח תחת אש.
שלכם, שחר בן הדור
מט"ק ג’, פלוגה ח’
גדוד 77