אלבום תמונות
אני מסתכלת עליכם, ילדיי כבר עם שערות סיבה פה ושם, על נכדותיי הבוגרות כבר מעל גילו של איליק שלנו, מאז נפרדנו ממנו. על נכדיי הצעירים שבצבא ומתגייסים לצבא, על נכדיי הילדים בהתבגרותם ועליכם החברים של איל כל אחד בעולמו המשפחתי. גם אתם מתחילים להחליף קידומת לגיל 40 ומאושרים עם ילדיכם ומשפחותיכם. עליכם החברים והמשפחה הגדולה שלי שכוללת את כולכם,
אני מסתכלת ורק כך מבינה את השנים החולפות - 18 שנה.
כפי הנראה שאני צריכה להשלים עם כך, שלעולם לא אשלים ולא אבין לאן פתאום כך ביום אחד נעלם הילד שלי בן ה- 21. איני יכולה להבין את זה וכל יום, כל יום מאז, אני מנערת את עצמי להשתחרר מהמלכודת הזו, להתעורר מהאפילה ופתאום הוא, איליק שלי, יעמוד לפני בן 40 עם אישה לצידו ונכדים מחובקים לליבי./ איני מצליחה להבין אחרי כל השנים האלה איך זה פתאום איננו, הילד הקטן שלי שהיה בתוכי, איתי ולידי. בחמש שנים אז, כאשר נפרדנו מאבא, מעוזי שלנו, איליק היה כולו שלי ורק איתי. הילד הקטן שלי בן ה-15 ניחם אותי במקום שאני אנחם אותו. אז התחיל את השמירה עלי.
איני מצליחה להשלים. אני הייתי צריכה לשמור עליו והיכן הייתי.
כאשר הנכדות צפנת וענבל הבכורות שלי, סיימו את קורס קצינים ראיתי את איל כצל לידן, מסיים את הקורס. כאשר הן הנכדות לומדות, אני רואה אותו חורש בספרים, כאשר נכדתי הבכורה צפנת מתחתנת אני רואה אותה קטנה, בזרועותיו של איליק, הולכת לחדרו לאכול גלידה. כאשר ענבל וצפנת ברפואה ובהנדסת חשמל, זה מחזיר אותי, שכאשר שאלו את איל בצבא מה ההמשך ענה: "קודם כל מ"פ ולמודים? אני יודע שמצפים ממני ללמוד מקצועות ראלים, אבל אולי אלמד מזרחנות, אם רוצים שלום צריך ללמוד על הנעשה סביבנו". כך הסביר, גם בתיכון לקח מזרחנות כחוג נוסף.
נכדתי השלישית גל, עכשיו בקורס קצינים, אני רואה אותו דרכה, מעביר את האני מאמין של הקצין וגל מצטטת אותו ומספרת עליו בקורס.
לירון התגייס ומחזיר אלי את ריח המדים המיוזעים, והמסלול הקשה, והאמירה "מתגברים" אמנם הוא בנחל ואיל בשריון. הפעם בשבועיים להגיע הביתה ביום שישי, עייף ומלא סיפורים על מה זה צבא, זה לא השתנה. המדים המיוזעים שמיכלי מכבסת מחזירים אותי לריח. הוי כמה הייתי מוכנה לתת בשביל לחזור לרגע לריח הזעה שלו במדים. עילם סיים י"ב ומחזיר אותי לסיום מבחני הבגרות עם איליק. שחרור של חופש אחרי הבחינות ועבודה בתמרים וברפת. בעבודה בתמרים עלה על מנוף ופעם אחת התחשמל בגובה ממתח גבוה, המקום ברגל היה לחתך גדול ועמוק ואיליק אמר לי "אמא ראיתי את המוות". עם התחבושת הגדולה היה חי ועוד איך חי חגג בחג המחזור.
אתם כאן החברים מחזירים אותי לראות הכל בחלום. מה שאיננו, אבל מאוד ישנו דרככם. כולכם כבר רכשתם השכלה, עמוק בתעשייה מנהלים בכירים, במרוץ החיים מלאי יצירה ואושר. חלקכם ממשיך עם מדים ומגשים מאוד מאוד את אמונתו של איל בהכרח להגנת הארץ דרך היותכם מפקדים, סמח"טים ומח"טים והדרך להתקדם סלולה ולא נעצרת. אתם מתנדבים ומוכיחים מה זאת המילה "אחרי" שבה איל הירבה להשתמש כדוגמא אישית./ אתם החברים של איל דרככם אני שומעת אותו עכשיו, באהבתו, אהבתכם לארץ שלנו. אהבתכם לילדיכם אהבה שלא זכה בה.
שוב אני אליכם נכדיי בנעוריכם, דרכך אילון חוזר אלי איל עם עומס הבחינות לבגרות והאי ויתור על החברים והפעילויות התנועתיות, בבית הספר סיפרו עליו שאוסף סביבו את כל החולים והנדכאים. ענברי ממך משתקף אלינו איליק עם אהבתו למוזיקה של שנות השישים, היה אספן תקליטים ועד היום הם אצלי, אהב כל כך את החפושיות ואמר שמכיר את כל הזמרים. בחופשה האחרונה שלו שם את הסימפוניה התשיעית של בטהובן על הפטיפון ושמע את כולה, אני התרגשתי. בחדרו מצאנו על הפטיפון שלו את התקליט של נורית גלרון. ושלום חנוך ששר לאיל ביום השלושים, איל קרא לו המלך, עכשיו כאשר אני כותבת אליך ועליך, שלום שר את "אהבת נעוריי" ואני כאילו שומעת אותך איליק, שר על אהבת נעוריך. אהבת גם את מאיר אריאל האם שר לך שם למעלה?
מור אתה כל כך דומה לאיל כרץ למצוות . איליק היה כמוך, גם כמוכם יונתן וניצן ונדב ועומר ורותם ויואב, הצעירים בחבורה, גם הוא היה צועק ולפעמים מתחצף ומתווכח עם ההורים, ועושה שטויות בבית הספר ומזמינים את ההורים לשיחה. אפילו זרק אבן ושבר חלון . גם לאיליק צריך היה להזכיר שחשוב לקרוא ספרים. בבגרותו אהב והבין כמה הספרות והספרים מפתחים את האדם והערכים בהם הוא מאמין. ולקרוא חשוב כמו מתמטיקה. חיפש בספרים דמויות שאליהן היה רוצה להדמות. אחרונה חביבה שירה בת שנה מחזירה אותי ללידתך איליק, התינוק שלי, החמישי בילדינו שלי ושל עוזי אהובי, הפינוק שלנו, העולל של כולנו. בן- 21 כל כך לא מפונק, כל כך דומה לכם לכולכם הדומים לו.
יסלחו לי נכדיי שהיום דיברתי עליהם, מהם מוקרן איל שלנו. כך זוכרים אותו, דרככם.
כך זוכרים אותו דרככם, חברים של איל, חברים וילדים שלי.
החצב פורח. הוא כבר לא מסנוור את עיני באצילותו, הוא דוקר ומכאיב.
אתה לא חוזר עם פריחתו של החצב. גם אבא לא חוזר. גם שמואל לא חוזר./ מי יודע אם אתם נפגשים שם למעלה, הלוואי וזה יכול היה לנחם אותי. אבל זה לא. / אני כל כך מתגעגעת לחיבוק האוהב שלך, לידיים המחוספסות שכל כך רכות, לריח, לסומק שלך כשאתה מדבר על ערכים אבל גם על אהבה ראשונה.
מהתמונות אתם מחייכים אלי, אני רוצה ללטף אתכם וידיי נאספות בגעגועים.