קורות חיים
בן פישל ופנינה (פרל). נולד בכ' בתשרי תרע"ב בנדין שבפולין במשפחה חסידית ציונית. למד ב"חדרים" ובבית ספר עברי של "המזרחי". אחר כך עבד בחנות גדולה לחמרי בנין ופעל בתנועת נוער ציונית. יצא עם חבריו להכשרה, בה עשו את הנסינות הראשונים בעבודה חקלאית וביצירת גרעין של חיים שיתופיים, ולפי עדות חברים הצליח במיוחד יהונתן בהסתגלות לצורת החיים החדשה. עלה ארצה עם חברים אחדים כחלוצי קבוצתם כתיירים ספוראים ל"מכביה" ב-1932. החלו לעבוד בחולדה, ולאחר שנה, משהחלו מגיעים יתר חברי קבוצתם, הסתדרו זמנית ברחובות, ליד קבוצת שילר, ועבדו בעיקר בעבודה שכירה, וכאן הצליח יהונתן בחישול רוח החברים החדשים ובשמירה על ליכודם והתמדתם בעמל ובמאמץ למען מטרתם המשותפת, אשר סוף סוף השיגוה כשהתנחלו בקבוצת דגניה ב'. כאן נתגלה כאיש משק טוב ואחראי. היה עגלון טוב, טרקטוריסט מצוין, מומחה לישור הקרקעות, עובד במספוא וביתר עבודות המשק, ולבסוף - בנהגות. בשבתות היה מהשקדנים בלימוד ובהשתלמות רוחנית. נבחר כמה פעמים לועדת החברים ומצא את אשרו ואת עתידו ועתיד ילדיו בקבוצה. רשימותיו היפות על ספרות ועניני החיים מעידות על רמה אינטלקטואלית ניכרת.
משהחלה ההתקפה הערבית על הישוב אחרי החלטת ה"חלוקה" הוסיף להוביל מזון לערים ואספקה למשק בעת שכבישי הארץ היו זרועים סכנות ומות. ביום י"א בשבט תש"ח (22.1.1948), בשובו מהובלת מכונית מלאה כדי חלב לירושלים, נפצע קשה כשהשיירה הגיעה לקסטל והתקפה מן המארב במשני צדי הכביש. מתוך הסתכנות הוצא מקו האש והובל לקרית ענבים ובדרך יצאה נשמתו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בדגניה א'. השאיר אשה ושלושה ילדים - שני בנים ובת.
חורשת ארנים שנטעוה אנשי דגניה ב' בט"ו בשבט, ארבעה ימים אחרי מות, נקראה על שמו. קבוצתו העלתה את זכרונו בחוברת מיוחדת.